דניאל בן 37 בנופלו, בן של סיגל ויעקב, אח לרוני, בעל לקים ואבא טומי בן החמש וניקו בן השנה וארבעה חודשים. נולד בצפון העיר תל אביב וכשהתבגר גר במרכזה. אהב מאוד את הים וגלש עד יומו האחרון, גם על חשבון ימי לימודים בתיכון אליאנס בו למד.
דניאל סיים בהצטיינות את למודי הכלכלה ומינהל עסקים, במרכז הבינתחומי הרצליה (אוניברסיטת רייכמן), וגר בפורטוגל במסגרת חילופי סטודנטים. אחרי הצבא, חוץ מטיול ארוך, גם גר ועבד תקופה ארוכה בקנדה. בשנים האחרונות דניאל עבד בתחום ההייטק, שם עסק בפיתוח עסקי בחברת Ultra Information Solutions.
שירות צבאי
דניאל, היה לוחם ביחידה הטקטית לחילוץ מיוחד (669) של חיל האוויר. והתנדב לחזור ולשרת במילואים לאחר אסון ה-7 באוקטובר, ואף שהיה פטור משירות, הוא התעקש לחזור ולהיות מבצעי כדי לסייע ליחידה בחילוץ פצועי מלחמה מעזה.
דניאל נהרג ב-11 בספטמבר 2024 בהתרסקות מסוק ינשוף (בלאק-הוק) עליו פיקד, יחד עם חברו ליחידה, רס"ם (במיל') תום איש-שלום, בציר פילדלפי, בדרום רצועת עזה, במהלך מבצע לילי מורכב לחילוץ לוחם פצוע. חבריו ומכריו של דניאל תיארו אותו כאדם עם חיוך תמידי ואור בעיניים, אבא למופת, חבר אמיתי שתמיד שמח להושיט יד ולעזור, לתת ולתרום, הכול עם חיוך, טוב לב והמון שמחת חיים, תמיד מרעיף אינסוף אהבה על כל מי שמסביב.
מסע ההלוויה
את מסע ההלוויה מבתו לבית העלמין הצבאי בקריית שאול, לוותה שיירת דגלים ארוכה בהשתתפות אלפי בני משפחה, חברים ומוקירים. אשתו, קים, פנתה להוריו: "גידלתם בן שהוא גאווה, אני ושני האלושים הקטנים תמיד איתכם" קים ספדה לו בדמעות: "איך העולם לקח את האדם הכי טוב שאני מכירה, זה בלתי נתפס. איך ממשיכים הלאה, איך מגדלים ילדים ללא נוכחותך. היית האור". אשתו פנתה להוריו: "גידלתם בן שהוא גאווה, אני ושני האלושים הקטנים תמיד איתכם"
היום שאחרי
מותו של דניאל הותיר חלל גדול בלב משפחתו, חבריו וקהילתו. הוא ייזכר כלוחם אמיץ, אבא ובעל אוהב, וחבר נאמן שתמיד היה שם עבור הסובבים אותו. דניאל התגייס לצה"ל ב- 1 בדצמבר 2005 ושירת בחיל האוויר כלוחם ביחידה 669, יחידת העילית לחילוץ והצלה. במהלך שירותו הצבאי, דניאל הפגין אומץ לב, מקצועיות ומסירות אין קץ, והשתתף בעשרות מבצעים של חילוץ והצלת חיים בתנאים מורכבים ומסוכנים.